רמפה: קידום תעסוקת אנשים עם מוגבלות

אוכלוסיות יעד: 

אנשים עם מוגבלויות המוכרים בביטוח לאומי, עם 20% אחוזי נכות ומעלה, ומעוניינים להשתלב בעבודה.

שלב פיתוח: 
הטמעה (A)
שותפים: 

התכנית היא פרי שיתוף פעולה בין ג’וינט ישראל-תבת לבין גופים רבים בממשלה ובקהילה: קרן משפחת רודרמן, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי, מרכזי הצעירים בישראל, רשות מקדמת תעסוקה, ריאן, מפתח ומרכזי התעסוקה העירוניים 'הזדמנות' של הרווחה.

מוקדי פעילות: 

כיום התכנית פועלת בטבריה, עכו, ירכא, כרמיאל, צפת, חיפה (עבור אוכלוסיות חרדיות ורווחה), סחנין, באר שבע, אשדוד, בני ברק (גברים ונשים), ירושלים, רמלה ולוד. לתכנית נבחרו מרכזי תעסוקה עם מוכנות ורצון לתת שירות לאנשים עם מוגבלות.

על התכנית: 

תכנית "רמפה", הפועלת משנת 2013,  מיועדת לאנשים עם מוגבלות שאינם מלווים תעסוקתית על ידי גורם אחר במדינה, וזקוקים לתיווך ולהנגשה בעולם התעסוקה, כולל איתור ומציאת עבודה, קליטה והשתלבות בעבודה, קשר עם מעסיקים וייעוץ שיקומי.

התכנית מבוססת על מינוף החזקות והיכולות של המשתתפים, תוך הנגשה מרבית ומיטבית של  שירותים אוניברסליים בעולם התעסוקה, הנותנים מענה לכלל האוכלוסייה וגם לאוכלוסיית אנשים עם מוגבלות, במסגרת נורמטיבית רגילה.

התכנית כוללת: הכנה לעולם העבודה - חיזוק אמונה ביכולת, זיהוי המוטיבציה של המשתתף וחיזוקה, מתן כלים ומיומנויות, השמה בעבודה, שילוב בסדנאות ובקורסים כלליים של מרכז התעסוקה העירוני/אזורי, שילוב בסדנאות ייחודיות של רמפה, ליווי הפונה לאחר השילוב בתעסוקה וחיבור לשירותים קיימים.

 

מה מיוחד בתכנית?

1. נגישות וזמינות: התכנית פועלת במרכזים אוניברסליים הפזורים בכל הארץ, בעיקר באזורי פריפריה מרוחקים. מודל זה מאפשר לאנשים עם מוגבלות לצרוך ביתר קלות שירותים תעסוקתיים שמותאמים לצורכיהם, באופן נגיש ונוח, מבלי לעבור תהליכי מיון ארוכים ומתישים.

2.  מענה רחב: התכנית נותנת מענה לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות, ומתמחה בהתאמת השירותים למגוון אוכלוסיות, כמו: אוכלוסייה חרדית, דרוזית, בדואית, מקבלי שירותי רווחה, ועוד.

3. ליווי אישי ומעמיק: עיקר התכנית הוא ליווי המשתתף להשמה על ידי רכזי רמפה, תוך התמקדות ביכולת התעסוקתית שלו ולא במוגבלות הרפואית. תהליך הליווי נמשך עד שנה וחצי.

4. תיאום עם שותפים ומעסיקים: התכנית פועלת בשיתוף מלא עם גורמים בקהילה ועם מעסיקים בשוק, מה שמאפשר לסייע למשתתפים למצות את כלל המשאבים והשירותים הקיימים ולחבר אותם למשרות מתאימות.

 

 

סיפור הצלחה: 

סיפורה של שני: "אני אסירת תודה על האפשרות ועל התמיכה"

משתתפת בתכנית רמפה בחיפה

בגיל 30 עזבה שני את הקיבוץ ועברה לגור בחיפה. שני, מפרנסת יחידה לבנה, עבדה כמזכירה במשרדי עורכי דין, עבודה הכרוכה בלחץ רב. בגיל 48 החלה לחוש תשישות, ולאחר זמן מה אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה - מחלה כרונית, הדורשת להוריד לחץ ופעילות, ולא מאפשרת לשבת על כיסא למשך שעות רבות. שני הבינה כי עליה למצוא עבודה אחרת, ובמשך שנה חיפשה עבודה ללא הצלחה.

"בלשכת התעסוקה הציעו לי כל מיני עבודות", מספרת שני, "כמו טיפול בקשישים או משמרות של 12 שעות עבודה במפעל בלילה, וכל זה כשאני אם יחידנית. איך הם מעלים בדעתם שאוכל לעבוד כך? ואם מסרבים – שוללים את הקצבה. אני גם סובלת מהפרעות חרדה, אבל זה לא עניין אף אחד בוועדה הרפואית. הרגשתי אומללות בלשכת התעסוקה, חוסר אונים והשפלה. הרגשתי שהדלתות הולכות ונסגרות עליי, עד שהבנתי שאני יכולה לפנות גם לרווחה". במצוקתה פנתה שני ללשכת הרווחה, ושם היא הופנתה לתכנית רמפה לעזרה במציאת תעסוקה.

תהליך הליווי

שני הגיעה לתכנית רמפה בחודש יולי ונפגשה עם עדי, רכזת התכנית בחיפה. שתיהן מספרות על "אהבה ממבט ראשון". "בהתחלה לא הבנתי", מספרת שני, "שלחו אותי למצוא עבודה וברמפה גיליתי עושר שלא היה מוכר לי: העצמה, סדנאות... בניגוד ללשכת התעסוקה, שם הדגש הוא עבודה, ברמפה הדגש הוא הכוונה, קבלה של המחלה וניהול המחלה. זה היה נס מבחינתי, מישהו שמבין אותי ותומך בי, לא ציפיתי לזה".

שני נפגשה עם עדי, הרכזת, ומילאה שאלונים, כדי לראות מה העבודה שעשויה להתאים לה במצבה החדש. הבדיקה המשותפת העלתה ששני תשמח להישאר מזכירה, אבל לא במשרד עורכי דין. עדי הפנתה את שני לאתרים לחיפוש עבודה, שמתמחים בתעסוקת אנשים עם מוגבלות, ואחרי חודשיים של ליווי פרטני הצטרפה שני לסדנה להעצמה תעסוקתית.

סדנת העצמה

בסדנה, הכוללת 10 מפגשים, השתתפו 15 איש מתכנית רמפה. הסדנה כללה הרצאות שונות, כולל ניהול המחלה, צו ההרחבה לתעסוקת אנשים עם מוגבלות, הסבר על אתר "עבודה נגישה", חשיפת המגבלה מול המעסיק וכן הלאה. שני מספרת: "פתאום הבנו שגם למעסיק יש אינטרס להעסיק אותנו, ושטוב להציג את המגבלה – כך המעסיק יודע זאת מראש, יש לו אינטרס והוא מעוניין בכך. הייתי אסירת תודה על האפשרות ועל התמיכה. אמרו לנו שאנחנו טובים ומיוחדים, הכניסו לנו אמביציה, והדגישו שאנחנו צריכים לדעת לבחור וגם ליהנות מהעבודה. לא הייתה ביקורתיות, רק תמיכה מאל"ף עד ת"ו. הקורס נתן המון ביטחון, העצים אותנו בדרך ונתן לנו להאמין בעצמנו, שאנחנו יכולים למצוא עבודה".

שני מוסיפה, "ההנחייה של אורטל, הפסיכולוגית התעסוקתית, הייתה מצויינת, והשילוב עם החום, התמיכה והפתיחות של עדי היה שילוב מנצח". לדברי עדי, תפקיד מנחת הקבוצה הוא חשוב ביותר, והבחירה באורטל הייתה מתאימה ביותר. "אורטל התאימה במדויק לקבוצה ולמטרה, אף שאינה עובדת רק עם אנשים עם מוגבלות", מספרת עדי, "היא הייתה גמישה מאוד בקשר לתכנים, לא שיפוטית וחמה מאוד... הרגשתי שהכול היה במינון מושלם – אורך וכמות המפגשים".

מבחינת שני, שיא הקורס היה יום המעסיקים: יום סימולציות שבו מעסיקים אמתיים מגיעים לראיין את משתתפי תכנית רמפה. "עברנו תהליך הכה לקראת הראיון. חלקנו כבר שכחנו איך להתכונן לריאיון עבודה וחלקנו אף פעם לא ידענו. ביום הזה באו מעסיקים ועשו לנו ראיונות אמתיים וקשוחים שבסופם קיבלנו משובים. בדרך כלל יוצאים מריאיון אצל מעסיק ולא יודעים איך היה, וכאן הייתה התנסות מצוינת". עדי מוסיפה, שמיום הסימולציות יצאו ראיונות עבודה רבים למשתתפי התכנית.

תוך כדי הסדנה חיפשה שני עבודה, אך לדבריה לא חשה לגמרי פנויה לכך,  משום שרצתה תחילה לסיים את הסדנה, ללמוד להפסיק להתבייש במצבה וללמוד לנהל אותו נכון. שני מספרת: "ביום המעסיקים קיבלתי משובים מצוינים מהמעסיקים. באותו יום, במקרה, היה לי גם משוב אישי עם עדי ואורטל. לא אשכח את משפט הסיום שהן אמרו לי, 'מבחינת שתינו – את מוכנה לעבודה'. שנה של פסיכולוג לא הייתה נותנת לי מה שנתן לי המשפט הזה".

עבודה חדשה

למחרת המשוב, היה לשני ריאיון עבודה; מעסיק שחיפש מזכירה, והיא הייתה הראשונה שהגיעה לריאיון. שני מתארת את הריאיון: "עשיתי כל מה שלימדו אותי בקורס, בביטחון עצמי, לא ויתרתי. אמרתי למעסיק שאני יכולה להתחיל לעבוד ביום שני – בעצם קיבלתי את עצמי לעבודה... הוא אמר שאני המרואיינת הראשונה והוא עדיין לא יודע, אז החלטתי בשבילו, והוא הסכים ואמר שנעשה שבוע ניסיון". על אף שלדבריה הרגישה פחד רב, היא חשה ביטחון וידעה שיש לה גב שלא היה לה מעולם, ושעדי, רכזת התעסוקה, נמצאת שם בשבילה.

לאחר יום העבודה הראשון נאמר לשני שהיא התקבלה לעבודה ושאין צורך בשבוע ניסיון. שני עובדת במקום כבר כמה חודשים למשך ארבע שעות ביום, במשרת פקידות שהולמת את יכולותיה ואינה מערבת לחץ. שני מספרת שהיות שמצאה עבודה שמתאימה בדיוק לצרכיה וידעה שלא יהיו לה קשיים, היא החליטה שלא לחשוף את המגבלה בפני המעסיק והיא מרוצה מאוד מההחלטה. היא למדה לנתב את כוחותיה לארבע שעות העבודה, גם אם היא חוזרת משם עייפה מאוד. היות שלא מדובר במשרד עורכי דין, אם יש ימים שבהם אינה יכולה לקום מהמיטה היא יכולה לקחת יום מחלה והמשרד לא יתמוטט. כשיש קשיים עדי מייעצת לה: הן משוחחות, מתכתבות, נפגשות, ושומרות על קשר רציף ותומך.

שני מגדירה את העבודה כמשרת פתיחה נפלאה, ובינתיים היא מחפשת משרות נוספות. "הכינו אותנו בסדנה לאפשרות שהמשרה הראשונה שנמצא תהיה משרת פתיחה", היא מסבירה, "העיקר לא להישאר בבית ולפתח פחדים. יכול להיות שארצה להישאר בה, ויכול להיות שאמצא אחרת. זה מקל על הלחץ, כי לא מדובר במשהו נצחי".

שני ממשיכה לשמור על קשר עם חבריה לסדנה; היא זו שפתחה בהתחלה קבוצת ווטסאפ, ולדברי עדי, שני מקובלת מאוד בקבוצה והדעה שלה משמעותית. חברי הקבוצה נמצאים בקשר כמעט יום-יומי, גם קבוצה חברתית וגם רשת תמיכה, שבה כולם תומכים זה בזה ומעודדים. שני מספרת: "בהתחלה הם לא ענו לי, התכתבתי עם עצמי בווטסאפ, ואחר כך התחילו לשתף פעולה. התגבשה קבוצה מאוד מפרגנת, נפגשים בבתי קפה. זה פלא בשבילי. אני לא יודעת מאיפה זה נפל עלי".

כאדם סגור חברתית, שני מעידה שהקבוצה נותנת לה הרבה גם במישור החברתי. לדבריה, היא אף פעם לא נפתחה כך בפני אנשים, בלי ביקורתיות. גם עדי מעידה שמדובר בקבוצה מיוחדת. לדבריה: "כבר בפגישה השנייה כולם סיפרו זה לזה על המגבלה בפתיחות, אחד אחד, הייתי בהלם, דברים קשים שלא מספרים בדרך כלל. אנשים היו פתוחים, קיבלו ביטחון, ידעו שזה נשאר במעגל".

על התכנית

שני מספרת על הקושי שחוותה בתהליך ההתמודדות עם המוגבלות, "אני בכל זאת מגיעה מרמה מסוימת של יכולת, והנפילה הייתה קשה מאוד, תקופה לא קלה. במידה רבה, הג'וינט הציל אותי. אני יודעת שאם אכיר אדם שמתמודד עם מגבלה אפנה אותו לתכנית בוודאות". היא מציינת, שתשמח לבוא ולהחזיר לתכנית, לחזק אחרים שיש תקווה, כפי שכשהיא הייתה בסדנה הגיע לדבר עמם משתתף ותיק יותר בתכנית רמפה וסיפר על התהליך שעבר, דבר שנתן לה המון, כדבריה.

עדי מצדה מספרת, ששני הייתה קשובה מהיום הראשון ובאה עם מוטיבציה גדולה לעבוד. היו לה יכולות וכוחות, אך היה לה צורך בשני דברים: מיקוד ומציאת הכוחות הנסתרים בה – וכך להוציא לאור את היכולות שלה. "שני לא ראתה את עצמה", אומרת עדי, "אני שיקפתי לה את החוזקות שלה, אחר כך הקבוצה וגם מעסיקים, זה מאוד העצים אותה ועזר לה להחזיר את האמונה בעצמה. זה היה שם כל הזמן, רק היה צריך להעיר את היכולות, הכוחות והאמונות, וגם ללמד אותה לנהל את המחלה. נתתי לחברי הסדנה כלים של מדיטציה ומוזיקה כדי להירגע לפני ראיונות עבודה. עם שני התוצאות היו מדהימות – לא הספיקה להיגמר הסדנה הראשונה והיא כבר מצאה עבודה. היא הייתה הראשונה שהפנימה את העקרונות ו'סחבה' אחריה גם אנשים אחרים, ועדיין סוחבת".

מפתח להצלחה, לדברי שני, הוא נושא הקשב: "להיות קשובים, זה סוד ההצלחה; להקשיב, להפנים ולעשות. באמת באתי מאוד קשובה". גם עדי מעידה שהתהליך עם שני היה קל מאוד, כי לא היו התנגדויות. לדבריה, שני הפנימה והקשיבה, ספגה את כל הידע, לא שפטה והבינה, שכשמשקפים לה דברים זה נעשה במטרה לסייע לה להתקדם למטרתה. שני מוסיפה: "אדם צריך לבוא לתכנית רמפה פתוח, בלי התנגדות, להאמין שהוא נמצא במקום טוב שיכול ורוצה לעזור לו".

לגבי פרסום התכנית, שני גורסת שצריך לפרסם יותר את רמפה, כי היא הגיעה לתכנית לגמרי במקרה, דרך לשכת הרווחה. לדבריה: "ראיתי בעצמי מוגבלת, וככזו נסגרו עליי דלתות מכל כיוון. הייתי כבר בעולם העבודה, אך לא ידעתי מה עושים מוגבלים – חיים לנצח על קצבת נכות? אף אחד לא מציג לך את האפשרות שיש תכנית כזו. אולי צריך פרסום דרך לשכת התעסוקה, אולי פרסום ברדיו".

לסיכום, עדי מספרת, שהצלחת התהליך תלויה מאוד באישיות ובאדם, ושני מקסימה וקל מאוד לעבוד אתה. לדבריה, כל הקבוצה חושבת כך, כי התרומה של שני הייתה רבה ואהבו אותה מאוד: "בקבוצה היו אנשים בודדים ולשני יש לב גדול מאוד לכולם, תומכת מאוד. אני עורכת קבוצת שימור פעם בחודש, וכולם היו עצובים כששני לא הגיעה. הגישה של שני היא: 'בסדר, יש מגבלה אבל אני עדיין חיה ופורחת'". ושני מסיימת באומרה: "חשוב גם לבוא באהבה. לבוא עם כל הלב, לאהוב את האנשים ואת עצמך ואת מה שאת שומעת. תמכתי בחברי הקבוצה, עזרתי להם ללמוד להיפתח, לנשום, לאהוב את הטבע, להכניס הומור. הלכתי גם לעובדת סוציאלית, אבל לא היה לי החיבור שנוצר עם עדי. זה משהו מיוחד".

שני עם רכזת רמפה בחיפה, עדי.

 

 

איך זה עובד: 

מטרת התכנית

תכנית רמפה נועדה להגדיל את שיעור השתתפותם בעבודה של אנשים עם מוגבלות על ידי:

  • שילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה.

  • פיתוח מסוגלות תעסוקתית info-icon להשתלבות, להתמדה ולקידום תעסוקתי.

  • הנגשת שירותים קיימים במרכז תעסוקה יישובי אוניברסלי וחיבור לגופים בקהילה.

  • שינוי עמדות בקרב מעסיקים בנוגע לפוטנציאל העסקתם של אנשים עם מוגבלות.

 

מודל ויזואלי 

מרכיבי התכנית:

1.   שירות אוניברסלי, המופעל בתוך תשתית ארגונית קיימת, נורמטיבית ויציבה, כחלק אינטגרלי ממנה.

2.   שירות אזורי, הנותן מענה רחב לכל סוגי המוגבלות, כאשר המוקד הוא מסוגלות וכוחות לתהליך השמה ובמידת הצורך, תיווך למענים בקהילה.

3.   גורם מתכלל (מבוסס שותפויות) של גופים/שירותים בתחום, למתן מענה מיטבי לכל פונה.

צוות ומבנה עבודה

  • 14 רכזים במרכזי תעסוקה ברחבי הארץ

  • 4 חברי צוות מטה: מנהל ארצי, מנהלת אזור צפון, מנהלת אזור מרכז-דרום ומנהלת הדרכה

 

התכנית במספרים

מספרים ונתונים – נכון ליולי 2017:

סה"כ משתתפים פעילים: 749

סה"כ משתתפים בתכנית עד היום: 1,578

אחוז השמה: 52%  

צור קשר: 
מנהל התכניות בתבת: עינת מסטרמן מייל: EinatM@jdc.org | זיו כץ המנהל הארצי של התוכנית. מייל: zivk@jdcnet.org